בעבודת המחקר שלי, בהנחיית פרופ' אדוין סרוסי, אני עוסקת במוזיקה של שירת הבקשות במסורת מרוקו על פי הקובץ "שיר ידידות", כפי שזו מבוצעת כיום בישראל. "שיר ידידות" יצא לאור במרוקו בשנת 1921, ובתהליך היסטורי מורכב התקבל על ידי כל יהודי מרוקו בישראל כקובץ נורמטיבי לביצוע שירת הבקשות.
ב"שיר ידידות" מותאמת לכל שבת בעונת הבקשות סדרת פיוטים שונה שמזמרים אותה על פי לחנים מהמסורת האנדלוסית היהודית. לחני הפיוטים הללו והמחויבות הטוטאלית לבצע אותם כפי שנמסרו מפה לאוזן מהווים את מה שאני מכנה במחקרי כקאנון של "שיר ידידות". אל מול קאנון זה קיימת כיום כמיהה לשילוב פיוטים ולחנים חדשים בתוך ביצוע הסדרה המודפסת בספר. במחקרי אני בוחנת את המתח הזה, בין קאנון מחייב על פי המסורת לבין ניסיונות לרענן אותו. בבחינת צורותיו החדשות של "שיר ידידות" המבוצעות כיום אני מתייחסת גם לעשייה המוזיקלית המתקיימת בישראל סביב רפרטואר זה על ידי הקהילה המוזיקלית המכונה במחקרי "קהילת שיר ידידות".
הקורפוס שנבחר כמקרה בוחן במחקר זה הוא סדרת פיוטים אחת מתוך "שיר ידידות", "סדרת פרשת ויחי". העבודה מתבססת על הקלטות ארכיוניות של הקאנון ועל הקלטות עכשוויות של ביצועים שונים לרפרטואר. בנוסף, נערכה עבודת שדה שכללה הקלטות ביצועים של "סדרת ויחי", וכן ראיונות עם פייטנים מובילים בתחום. מניתוח החומר המחקרי, שכלל הן ניתוח מוזיקלי דרך תעתיקי תווים והן ניתוח איכותני של דעות על המוזיקה, עלה כי "שיר ידידות" אינו קובץ כה נוקשה כפי שהיה מקובל בקרב החוקרים בעבר. הנזילות והפתיחות של הקובץ היו קיימים בצורות שונות גם בעבר, אך כיום אלו מהווים חלק בלתי נפרד ומחייב בביצוע הבקשות. במחקר הוצגו גישות שונות הקיימות כיום לגבי אותה פתיחות מוזיקלית ולגבי יכולת התמרון של הפייטן בהכנסת חידושים לביצועי "שיר ידידות". התקבל כי השיקולים המרכזיים הכרוכים בביצוע "שיר ידידות" קשורים מצד אחד לסוג הקהל המגיע לערב הבקשות ולרמת שליטתו ברפרטואר, ומצד שני תלויים בכישרון המוזיקלי של הפייטן המוביל את הערב. בנוסף, כחלק מהתהליך החברתי-תרבותי שעובר הרפרטואר כיום בישראל, נראה כי המוזיקה של "שיר ידידות" מהווה משאב חשוב בשוק המוזיקה והפיוט בחברה הישראלית כיום.