עבודת הדוקטורט שלי, ׳״נעימה קדושה״: בעיית החוקר-יוצר במוזיקולוגיה המודרנית והיהודית׳ –בהנחייתם של פרופ׳ רות הכהן-פינצ׳ובר ופרופ׳ אדוין סרוסי – מציעה תיאור היסטורי חדש של לידת המוזיקולוגיה היהודית. אני מבקר את העמדה הרווחת לפיה מוזיקולוגיה יהודית (בזיקה לעליית ה-Musikwissenschaft הגרמני) החלה עם עבודתו החלוצית של אברהם צבי אידלסון, ויוצא כנגד שתי מוסכמות קשורות שעומדות ביוסד ההתקבלות של אידלסון כ׳אבי המוזיקולוגיה היהודית׳: ההנחה שהמוזיקולוגיה המודרנית שאפה לבסס את תוקפה המדעי באמצעות ניתוק מכל סוג של אג׳נדה יצירתית-אמנותית; וההנחה שהיכולת להבחין אצל אידלסון בין ׳קול החוקר׳ ל׳קול המלחין׳ היא מה שמבדיל אותו מכותבים יהודים על מוזיקה יהודית שקדמו לו (חזנים-מלחינים). באמצעות קריאה מדוקדקת במניפסטים של האבות המייסדים של המוזיקולוגיה המודרנית (כריסנדר, שפיטה, אדלר) אני מראה שזיקה מיוחדת בין חוקר ליוצר שימשה אידיאל מנחה של המוזיקולוגיה המודרנית: המוזיקולוג נדרש לשלב כוחות עם האמן (למשל בניסוח הבסיס המדעי ההכרחי עבור החייאה של יצירות עבר), פעילותו של המוזיקולוג הובנה באנלוגיה לזו של המלחין (המוזיקולוג ׳יוצר׳ ערכים מוזיקליים) ועוד. ניתוח מפורט של חיבורו של אוסקר פליישר ׳מחקרי נוימות׳ ממחיש את חשיבותה של סוגיית היוצר-חוקר בהקשר של ׳המוזיקולוגיה המשווה׳ ובה בעת חושף את האובססיה של פליישר עם מוזיקה יהודית. קשריו של פליישר עם התנועה הפולקיסטית וחשיבותה של משנתו על אודות ׳הרציפות הגרמנית׳ עבור המוזיקולוגים הנאציים הובילו את ההיסטוריוגרפים של המוזיקולוגיה להתעלם מעבודתו. אני מראה שפליישר מילא תפקיד מפתח בהיווצרותה של מוזיקולוגיה יהודית; אני מתמקד בשיח המוזיקולוגי החדש שאומץ על ידי חזנים יהודים ומשחזר את התגבשותה המהירה של מוזיקולוגיה ׳של׳ היהודי דרך שורה של פרויקטים מחקריים-אמנותיים, כולם קשורים לפליישר: דוכן היודאיקה בתערוכה הבינלאומית למוזיקה ותיאטרון בווינה (1892), אסופת שירי בית הכנסת הראשונה שנערכה באופן מוזיקולוגי (׳שירי קדש׳ לאברהם אייזנשטט) והקונצרט הציבורי הראשון שניסה לבצע החייאה מוזיקולוגית של ׳שרידי׳ המוזיקה העברית העתיקה (ברלין, 1901). הדיאלוג של החזנים עם פליישר מראה כיצד החזן והמוזיקולוג מתייצבים יחדיו על הבמה הציבורית ותובעים הכרה כללית ב׳הופעת בכורה׳ משותפת: עליית ה-Musikwissenschaft ולידתה של ׳המוזיקולוגיה היהודית׳ הן חלק מתהליך היסטורי אחד. גולת הכותרת של תהליך זה היא יצירתו של הערך המוזיקולוגי-יהודי הראשון והעיקרי – ׳נעימה קדושה׳ – שנולד מתוך דיאלוג מסוכסך של החזנים עם הזהות שהעמיד פליישר ב׳מחקרי נוימות׳ בין ה׳נוימה׳ (נאומה) הלטינית-יוונית ל׳נעימה׳ היהודית.