שרית שליי זונדינר היא מלחינה פעילה ובולטת מהדור הצעיר בארץ. יצירותיה בוצעו על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, אנסמבל המאה העשרים ואחת, סימפונט רעננה, אנסמבל מיתר, ועוד. היא דוקטורנטית בתכנית המשולבת של החוג למוסיקולוגיה באונ' העברית והאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, בהנחייתם של אסף שלג ואמנון וולמן. המחקר שלה עוסק בגוון צליל במוסיקה אמנותית עכשווית, ובאופן ספציפי באפיונים האסתטיים המתהווים בעקבות השימוש ההולך וגובר במצלולים שאינם גובה-מוגדר, אלא רעש על סוגיו (אקוסטי, אלקטרוני, מוקלט או מסונטז). 
אסתטיקה של רעשים וגווני-צליל מזמנת מהפכה של ממש בחשיבה ובשפה המוסיקולוגית; ראשית משום שהרכיבים הפיזיים של גוון ורעש משתנים תדיר, ואינם מתגבשים לכדי קבוע קונקרטי (חישבו למשל, כיצד החלל האקוסטי יכול לשנות דרמטית גווני צליל של כלים מסויימים) או סימבולי (אין דרך לתוות גוון באופן ישיר, בניגוד לגובה, משך או עוצמה). גם התיאור המילולי של גוון צליל, כולל המושג עצמו, לקוח ממטאפורות של עולמות חושיים נוספים (בהיר, כהה, עמום, חד, מבריק וכיו"ב). בנוסף, גוון הצליל נתפס, לאורך ההיסטוריה המוסיקלית המערבית, כפרמטר מוסיקלי שולי, זניח ואף בזוי (החושניות של הגוון נתפסה כטעם רע האופייני לחובבנים-רגשנים, ולא למוסיקאים מקצועיים ומשכילים). המחקר מראה כי אסתטיקה של גווני צליל היא למעשה מפנה מטריאלי למוסיקולוגיה; מה שהתרחש בתחום לימודי התרבות בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית, לפיו ההתמקדות בחומר, בחפצים, בפעולות ובריטואלים פיזיים מהווים נקודת מוצא להבנה של תהליכים אמנותיים ותרבותיים, מחליף אידאות אבסטרקטיות ומטאפיזיות, ומחלחל לתפיסות אסתטיות עכשוויות במוסיקולוגיה. גווני צליל יכולים לבטא קונספטים שייתפסו כאבסורדים, כמו ממשות והיעדר בו-בזמן (באמצעות הנכחה של גווני צליל חרישיים ממש על סף השמע) או מחיקה ובד בבד החייאה והעצמה של סובייקט דרמטי (באמצעות פיצול תפקיד ווקאלי מובחן לכמה גווני קול נפרדים). כך, אפיסטמולוגיה של גוון צליל פותחת עבור המוסיקולוגיה אופציות אנליטיות הנמצאות מבעד לאבחנות הבינאריות הבסיסיות של השפה, ומאפשרת מגע בבשר הממשי של החוויה האמנותית המוסיקלית. 

להאזנה ליצירותיה של המלחינה שרית שליי זונדינר, המבוססות אף הן על שימוש נרחב בגווני צליל
https://soundcloud.com/user-854810294