תחום המחקר נגזר מתחום השירה האמנותית בו אני עוסקת כמבצעת ומורה. המחקר מבקש לבחון האם חיקוי ג'סטות ווקאליות מדוייק יותר מחיקוי מרווחים מושרים מקבילים. שאלת המחקר מבוססת על הקשר ההדוק בין ביטוי רגשי בדיבור ובמוסיקה. הנחת המחקר היא שהיכולת לחזור על ג'סטות מסוג זה, תהיה טובה יותר, בעיקר בפרמטרים של איכות ווקאלית ודיוק גובה צלילי, מאשר חזרה על מרווחים מושרים הנגזרים מאותה ג'סטה. ההשראה לשאלת המחקר ניתנת על ידי חקירת כתבי מקור של מאסטרים של אמנות הבל-קנטו מהמאות ה16 וה17 דוגמת פרנצ'סקו קצ'יני  (Caccini), לודוביקו צקוני  (Zacconi ) וג'ובאני בטיסטה בוביצ'לי (Bovicelli) המצדדים בחיקוי ג'סטות ווקאליות כאמצעי לייעול למידת שירה אמנותית ו/או חיזוק ההבעה הרגשית שלה. נכון להיום, נאספו ונותחו כתבי מקור שונים התומכים בטענת המחקר. טכניקת השירה שלימדו המאסטרים מתקופות אלו הועברו ע"פ ממורה לתלמיד.

ישנם זמרים היכולים להתייחס על אילן יוחסין המגיע עד קצי'ני ועמיתיו ואני בין ברי המזל המתייחסת אליהם בזכות הוראתן של מורות שנשאו את לפיד הוראת טכניקת הבל קנטו המסורתית כאסתר סאלאמן-המבורגר וגרציאלה שיוטי. דרכן למדתי להתייחס לג'סטה הווקאלית כאמצעי ווקאלי מייעל ומלמד. אני מתייחסת אל הכתבים של מורותיי ומורות עכשויות נוספות כג'ואן צ'פמן, המכירות בסגולות של הג'סטה הווקאלית. למיטב ידיעתי הג'סטה הווקאלית לא נחקרה עדיין בצורה שיטתית בהקשר של חיקוי והוראה ומחקרי הוא הראשון לעשות זאת.

חומרי המחקר הם הקלטות אודיו ואודיו ויזואליות של ג'סטות ווקאליות ומקבילותיהן המושרות המבוצעות על ידי זמר וזמרת מקצועיים ומנוסים.

אם אכן נקודת המוצא תוכח כנכונה, ייערכו מספר ניסויים על מנת להבין יותר את מקור היתרון של הג'סטות הללו בין אם המטען הרגשי, עומס קוגניטיבי ביחס לשירה ו/או מידע ויזואלי.

המחקר נערך בהנחייתה של פרופסור רוני גרנות וייעוצם של פרופסור רות הכהן-פינצ'ובר ופרופסור הילל אביעזר.