התזה שאני כותב בימים אלה עוסקת ביצירות של המלחין יוסף ברדנשווילי (נולד ב-1948) מסוף שנות השישים ועד תחילת שנות השמונים. בתקופה זו פעל ברדנשווילי בגאורגיה הסובייטית, ראשית כסטודנט בקונסרבטוריון טביליסי, ובהמשך כמלחין צעיר שפעל בספירות שונות – מוזיקה קונצרטית, מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע ועוד. התזה מתמקדת בפנייתו של ברדנשווילי באותן שנים למחקר ולתיעוד של מסורות מוזיקליות, ליטורגיות בעיקר, של קהילות היהודים בברית המועצות. פנייה זו כללה בין היתר הקלטת תפילות בבתי כנסת בגאורגיה וברפובליקות הסובייטיות הבלטיות, התחקות אחר מחקרים בנושא שנשמרו באופן חשאי למחצה בספריות בלנינגרד ובמוסקבה, ובעיקר התנסות בשילוב הידע האתנוגרפי החדש שצבר ביצירותיו המוזיקליות.
הפנייה של ברדנשווילי למסורות ליטורגיות יהודיות הייתה חלק מהתרחבות כללית של הספירה המוזיקלית הסובייטית, שהחלה עוד בשנות השישים והאיצה באופן משמעותי לאורך שנות השבעים: טכניקות הלחנה וסגנונות שנחשבו עד לאותו שלב בלתי-לגיטימיים, בין אם סריאליזם, אליאטוריקה ורוק, נעשו לחלק מהאפשרויות הפתוחות בפני מלחינים צעירים. ברדנשווילי היה מהמלחינים הראשונים בברית המועצות שניסו להפנות את ההרחבה הזו גם אל עבר מסורות ליטורגיות יהודיות, שנדחקו מהמוזיקה הקונצרטית הסובייטית מזה עשורים ונותרו טעונות מבחינה פוליטית. התזה משרטטת שלבים שונים בתהליך זה, הכוללים את המתווכים הצליליים והטקסטואליים שדרכם התוודע למסורות הליטורגיות, אופן השילוב שלהן ביצירותיו, בין אם בדימויים מרקמיים ומודליים מופשטים של התפילות בבתי הכנסת או באמצעות ציטוטים (גם הם ברמות שונות של הפשטה), וכן התגובות של השיח המוזיקלי הסובייטי להתנסויות הללו. המהלך המחקרי נעשה באמצעות היסמכות על מקורות ראשוניים מהארכיון של ברדנשווילי, כמו כתבי יד של יצירותיו, במיוחד פואמה-דיאלוג (1975) והסימפוניה הראשונה, אקסודוס (1980-1977), הקלטות ומחברות שבהן תיעד את היכרותו עם ליטורגיות יהודיות וראיונות עם המלחין. זאת, תוך הצלבה עם תגובות השיח המוזיקלי הסובייטי ועם תהליכים מקבילים שהתרחשו ביצירותיהם ובהגותם של מלחינים צעירים בגאורגיה ובברית המועצות שאותם הכיר ברדנשווילי בתקופה זו. כל אלה מרכיבים נקודת מבט נוספת, מפתיעה לעתים, על קיום תרבותי יהודי-סובייטי ועל היחסים המשתנים שבין המוזיקלי והפוליטי בעשורים האחרונים של ברית המועצות.