בעבודת המחקר שלי עסקתי באוסף המשניות המולחנות שכתב המלחין הישראלי (יליד הונגריה) אנדרה היידו (1932–2016) בתחילת שנות השבעים, שנים ספורות אחרי שחזר בתשובה ועלה לישראל מפריז. אוסף זה מורכב מחמישים ושש מיניאטורות הכתובות להרכבי ביצוע שונים (לסולן בריטון או מקהלת ילדים בליווי פסנתר או תזמורת ולמקהלות א-קפלה של נשים וגברים) ובסגנונות מוזיקליים שונים: מפוליפוניה של המאה השש-עשרה, דרך לנדלר גרמני וג'אז ועד פרקי חזנות וטקסטורות פוסט-סריאליות, כשכל משנה מקבלת לפחות סגנון מובחן אחד. חלק מהמשניות אף מתחקות אחרי סגנונות של מלחינים ספציפיים, ולעתים גם כוללות ציטוטים מיצירותיהם. ניתן לבחון כל שידוך כזה ברמה המקומית, ולראות כיצד הבחירה בסגנון מוזיקלי או בציטוט כלשהו, מהווה שכבה פרשנית על גבי הטקסט מן המשנה ומאירה אותו באופן מסוים. כיצד, למשל, תפאורה מוזיקלית של שנסון צרפתי פוליפוני של המאה השש-עשרה מאירה מחדש משנה העוסקת בשאלת טומאתו של תרנגול שבלע שרץ (כלים ח, ה), או מהו האפקט של הבחירה במוזיקת ילדים פשטנית ונאיבית כליווי למשנה העוסקת בסיבות למוות של נשים בשעת לידתן (שבת ב ,ו). אולם מבט כללי מגלה כי המיניאטורות הללו הן לא רק פרשנויות מוזיקליות לטקסטים המשנאיים; הן מעוצבות כמלאכת תרגום של הקורפוס ההלכתי כולו, על תכונותיו המבניות, התוכניות והתרבותיות, לכדי יצירה מוזיקלית. כך, כשם שהמשנה מהווה אנציקלופדיה של החיים היהודיים ועוסקת בכל תחומי החיים היהודיים (טומאה וטהרה, שבת, תענית, נשים, חקלאות וכו'), אוסף המשניות המולחנות אנציקלופדי במובן שהוא כולל סגנונות מוזיקליים שונים ומגוונים. כמו כן, הריבוי הסגנוני משקף תכונה משנאית נוספת: אופייה האוראלי של המשנה, אשר מתבטא בין היתר בהסתמכותה על דברי חכמים, על הוויכוחים ביניהם, שלרוב אינם מגיעים לידי הכרעה. תכונה זו מתבטאת בעימות בין הסגנונות המוזיקליים, בין המשניות השונות ובתוכן – בניגוד ובמתח בין הטקסט היהודי ההלכתי לבין ההסתמכות על דברי "חכמים מוזיקליים": פסטישים וציטוטים מיצירותיהם של מלחינים (ביניהם שוברט, מנדלסון, אורף ואחרים) – שקלא וטריא של משנה ומוזיקה. העבודה נעה בין המבט הכוללני על המשניות כאוסף, לצד בחינה נקודתית של משניות ספציפיות והמהלך הפרשני שהן מציעות. מטרתה לעמוד על הפונקציה של הפסטישים והציטוטים השונים, על טיב המפגש הזה שהיידו יצר בין הטקסטים למוזיקות השונות, ולבחון כיצד כל זה הדהד בבית הגידול של המוזיקה האמנותית של ישראל ובישראל עצמה, בשנות השבעים.