בימים אלה, אני עובדת על מחקר במסגרת תואר שני בחוג למוסיקולוגיה. את התואר הראשון שלי למדתי בחוג למוסיקולוגיה ובחוג לשפה וספרות ערבית. במקביל ללימודים בחוג, אני עוסקת בביצוע של מוסיקה קלאסית מהמזרח התיכון ובהפקה של מוסיקה מקורית.
במסגרת המחקר שלי, אני עוסקת בפ\רקטיקה הדתית-מוסיקלית של קריאות קוראן מסוג תַגְ'וִיד. מונח זה מתייחס לקריאות אומנותיות הנעשות על-ידי קוראים ווירטואוזים, תוך דגש על האיכות האסתטית, המוסיקלית והלשונית של הקריאה. מאפיין בולט בתג'ויד הוא החוויה הרגשית המלווה את הקריאות הווירטואוזיות ביותר. המחקר שלי מתייחס בפרט לקריאות מרגשות המובילות לבכי של הקורא או הקהל. מחוות הבכי בהקשר של תג'ויד נתפסות לא רק בהקשר של עצב אלא במיוחד בהקשר של להט ואקסטזה דתית.
קריאות הקוראן המרגשות מתועדות באופן רחב ברשתות החברתיות. המחקר שלי מתמקד בניתוח מוסיקלי של סרטוני תג'ויד מרגשים ביוטיוב, בשאיפה להתחקות אחר מנגנונים מוסיקלים המשמשים ליצירת ריגוש ולהט דתי. כמו כן, המחקר בוחן את הרעיון המסורתי המוסלמי לפיו המוסיקה והטקסט בתג'ויד מהווים יחידת משמעות אחת ובלתי נפרדת, בעלת אסמכתא שמימית. רעיון זה נבחן על-ידי תיאור היחסים בין הטקסט למוסיקה והאופן בו ההבעה המוסיקלית עשויה לפרש את הטקסט או להדגיש רעיונות בו.
הסרטונים נבחנים גם בזיקה למקומם בזירת האינטרנט הגלובלית, ולמשמעות המפגש בין הריטואל הדתי לבין קהל ווירטואלי מגוון, המגיב לסרטונים בדרכים שונות. במסגרת המחקר, ביצעתי ניסוי האזנה ראשוני, בו מאזינים ישראלים שאינם דוברי ערבית האזינו לשתי קריאות קוראן מרגשות וסימנו רגעים בהם התרגשו. זה נעשה במטרה לבחון נקודות ריגוש משותפות בין מאזינים שונים. בניסוי זה נמצאו מספר נקודות בהן המאזינים חלקו חווית ריגוש. הנקודות המשותפות עשויות להצביע על מנגנונים מוסיקליים או אודיטורים הגורמים לריגוש אוניברסלי בקרב מאזינים, ללא הכרות עם התרבות המוסיקלית וללא הבנת הטקסט. תופעה זו מעלה שאלות בנוגע לייתכנות קיומם של מאפיינים מוסיקלים אוניברסליים הבאים לידי ביטוי בתג'ויד וגורמים לריגוש בקרב מאזינים, ללא תלות בשיוך דתי, לשוני או תרבותי.