בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומוסיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית. כיום סטודנטית לתואר שני בחוג למוסיקולוגיה, וחברה במעבדה לקוגניציה מוסיקלית. בין השנים 2020-2022 עבדה כעוזרת מחקר במרכז למוסיקה יהודית כחלק מפרויקט אוסף גרזון קיוי, בהובלתו של פרופ' אדוין סרוסי. בנוסף, עבדה כעוזרת הוראה לצד פרופ' רוני גרנות בקורס: קונצ'רטו למוסיקה ומוח: מוסיקה מנקודת מבט קוגניטיבית, המקנה לסטודנטים מחוץ לחוג למוסיקולוגיה הצצה ראשונית אל תחום הקוגניציה המוסיקלית על מושגיו ורעיונותיו הבסיסיים.
בחודש יולי 2022 התפרסם פרק מתוך ספר שנושאו שילוב בחינוך מיוחד, אותו כתבה בשיתוף עם ד"ר אפתימיוס פאפאציקיס מאוניברסיטת OSLOMET שבאוסלו, בנורווגיה. הפרק עוסק בגמישות מוחית כחלק מתהליך התפתחות הילד, ובפרט בשינויים נוירופלסטיים המתרחשים במוחם של תינוקות כתוצאה מחשיפה לקול ולמוסיקה. כמו כן, מתוך הבנת חשיבותה ויתרונותיה של מוסיקה בתהליך ההתפתחות, הוצעו בפרק כיוונים אפשריים לשימוש בה ככלי לפיתוח מיומנויות תקשורת וויסות רגשי במטרה לסייע בשילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחברה.
בימים אלה עובדת על השלמת עבודת התזה בנושא: קידוד גובה-צליל לזיכרון ארוך טווח בקרב זמרי מקהלה, בהנחייתה של פרופ' רוני גרנות. הנחת היסוד העומדת בבסיס המחקר הינה כי שמיעה אבסולוטית היא תכונה נדירה, וככזו נחשבת לקשה לפיתוח בגיל מבוגר. עם זאת, קיימות מספר עדויות בספרות על פיהן מתבצע קידוד מסוים של גובה-צליל (PITCH) לזיכרון גם בקרב אנשים שאינם בעלי שמיעה אבסולוטית, בין אם מוסיקאים ובין אם לאו.
באמצעות ביצוע מבדקי שליפה בקרב זמרי מקהלה, לצד ראיונות עומק אינטרוספקטיביים עם זמרים על תהליכי הקידוד והשליפה של גבהי-צליל בקטעים מוסיקליים שונים המלווים את חייהם, המחקר מנסה לשפוך אור על שני נושאים מרכזיים: א) לבחון האם זמרים המנוסים בשירה מקהלתית מסוגלים לשלוף מהזיכרון קטעים מוסיקליים בסולם המקור בו נלמדו, ב) לנסות להבין אילו גורמים יכולים להשפיע על קידוד איכותי של גובה-צליל לזיכרון לטווח ארוך, וכיצד מתבצע תהליך השליפה של האינפורמציה הצלילית מהזיכרון.