פרופ' אמריטוס וחתן פרס ישראל לשנת תשפ"ג. למד באקדמיה למוסיקה בתל אביב ובאוניברסיטת פנסילבניה. כיהן כראש המכון למדעי הרוח הכלליים בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית. בין תחומי מחקרו העיקריים: המוסיקה של המאה ה-14, האופרה האיטלקית במאה ה-19, המלחינים פאול בן חיים ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ', המוסיקה האמנותית בתקופת היישוב בארץ ישראל ואחרי הקמת המדינה, ועוד. זוכה פרס אנגל לשנת 2011, "על מפעל חיים בתחום המוסיקה ועל הפיכת המוסיקה הישראלית לתחום מחקר בינלאומי".